גזר דין בתיק ת"פ 6846-08

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, בתקיפה חבלנית של גרושתו, ובהטרדות שהטריד אותה בטלפון וזוכה מעבירה של איומים. האירוע המרכזי בתיק ארע בחודש 10/98, כ. אישום הוגש בסמוך למועד האירוע, והקראה ראשונה נקבעה לתחילת ינואר 2009, מאז ועד היום התקיימו 10 דיונים, מתוכם 3 דיוני תזכורת לאיתור עדים, ו 2 דחיות שנבעו מאי התייצבותו של הנאשם.

לא ניתן לומר כי בתיק זה היתה סחבת, נהפוך הוא, התביעה הגישה את כ. האישום ללא דיחוי, הראיות החלו להישמע כ 4 חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה, ושמיעתם הסתיימה בפרשת הגנה שנשמעה לאחר אי התייצבות הנאשם, ביום 22/3/11. אף שחלפו מעט פחות משלוש שנים מזמן האירוע, כאמור, מדובר לפחות לכאורה במשפט שהתנהל יחסית בזמן וכהלכתו.

הנאשם בחר כפי שאמר הסנגור, לנהל הוכחות ואין לטעון כלפיו בעניין זה, כל אדם זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו, ורשאי לעשות ככל שביכולתו לצורך הגנתו.

מאידך, אדם שבחר לנהל הוכחות, לא יכול להנות מההקלה המשמעותית, אשר הודאה מביאה, ויסודותיה בתחושה או בתקווה של ביהמ"ש שאותה הודאה מסמנת בחובה גם הפנמה של הבעייתיות, ויש בה ולו משום ראשית תיקון בין של העוול שנגרם ובין של הבעייתיות בעבריין.

תחת נסיבות אלה, לא נותר אלא לבחון את המטריה עצמה, מדובר בתיק של אלימות קלאסית במשפחה, אשר על פי הראיות שנשמעו בפניי, נלוותה לה הטרדה בעלת מאפיינים של אובססיביות, רכושנות ובעלות, הכורכות בחובן מסוכנות, שיש ליתן לה מענה, גם בדרך של ענישה מחמירה, וגם בדרך של גמול. בתי משפט לדורותיהם ובמיוחד בעשרים השנים האחרונות, שמו דגש נרחב על הצורך בהחמרה בענישה על עבירות של אלימות במשפחה, במקרה דנן, מדובר בקנאותו של הנאשם לגרושתו, ובין השיטין במהלך עדותה ניתן היה להבין, כדבריה, שהנאשם אינו "גרוש טוב", דברים אלה נאמרים בהעדר משקפת אחרת, אשר ניתן יהיה להביט דרכה אל סוד היחסים שבין השניים ואל סוד נתוני האישיות של הנאשם, היות שהוא כאמור בחר שלא להודות, ולא הוצא בעניינו תסקיר שירות מבחן.

תחת נסיבות אלה ובהתחשב באינטרס הציבורי, בהרתעה ממשית, בעבירות של אלימות במשפחה, אינני מוצא לתת משמעות לעובדה כי בדיון הקודם, אף שהודיעה התביעה כי עמדתה למאסר בפועל, ביקשה - על מנת שבפני ביהמ"ש תהיה כל תמונת הענישה האפשרית - שבעניינו של הנאשם תוצא גם חווד' ממונה, לא זו בלבד שהתביעה הבהירה בדיון הקודם כי עמדתה למאסר בפועל, הדברים נאמרו מטעם התביעה ולא מטעמו של ביהמ"ש והנאשם אינו יכול לטעון להסתמכות כלשהי, וכך גם לא הסנגור.

לקולא, אפרט את העובדה שהנאשם זוכה מעבירת האיומים, אך אציין לחומרה כי לחובתו של הנאשם 3 הרשעות, שתי האחרונות בגין העלבת עובד ציבור והאחרונה ממש ממרץ 2001, בגין החזקת סכין, עבירה שאף היא קשורה אינהרנטית לאלימות.

תחת נסיבות אלה אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר למשך 9 חודשים, בניכוי חודש ו - 4 ימי מעצרו של הנאשם. יצויין כי לולא היה זה מאסרו הראשון של הנאשם, היו הנתונים שפורטו לעיל מביאים להטלת מאסר ממושך יותר עליו.

2. מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא ירצה, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, אחרת העבירות בהן הורשע בפניי, וכן עבירה של איומים לפי חוק העונשין.

3. קנס בסך 2,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

4. אני מחייב את הנאשם בתשלום פצוי בסך של 5,000 ש"ח, למתלוננת, שפרטיה בסעיף 2 לרשימת עדי התביעה.

הקנס והפיצוי יקוזזו כנגד הפקדה שהפקיד הנאשם בתיק המעצרים הקשור לתיק זה: 4444/08, ויתרת תשולם בתוך 120 יום מיום שחרורו של הנאשם מהכלא.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 45 יום .

<#7#>

ניתן והודע היום י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 במעמד הנוכחים.

<#10#>